Big In Japan

יפן יפן יפן… איזה מקום. ואוו..

איך בכלל מתחילים לכתוב יומן על המסע המרגש הזה שעברנו ביפן.
לא קל, אני מניחה שבגלל זה לקחתי לי יומיים של שקט ופסק זמן לפני שניגשתי למלאכת הכתיבה.

קצת כמו אחרי הפעם הראשונה שלי בניו יורק, הכול גדול, רועש, צבעוני, צפוף ואחר, בעיקר אחר ממה שהכרתי.

אז אני אציג את עצמי רגע, לפני שמתחילים. אני יסמין, כן, כן…הבת של, ביתם היחידה של מאיר ומיכל נגרין, שחוץ מהעובדה שיש לי מותג משלי לעיצוב בגדים אני גם מתפקדת כיד ימין, שמאל, מלפנים ומאחור של אימא שלי בכל מה שקשור לעסק, חוץ מכל שאר האנשים שנמצאים בתפקידים האלו באופן רשמי. בהתחלה ניסיתי להילחם בזה, אבל עם הגיל והזמן הבנתי שאנחנו מתפקדות מעולה בתור צוות, ממש משלימות אחת את השנייה ושמערכת היחסים המקצועית הזו ממלאה גם את החלל האישי שלא תמיד יש זמן להגיע אליו, בכל זאת, אנחנו אנשים עסוקים =)

אז נתחיל, לפני חודש בערך ישבתי במשרד של ריימונד, המנכ”ל שלנו שאמר בנונשלאנטיות שהוא מתוכנן בקרוב ביקור ליפן  (הוא התכוון ממש בקרוב! פחות מחודש, ככה אנחנו עושים את זה – נגרין סטייל)

את המשך הדברים שלו כבר לא שמעתי, שקעתי לי לרגע בסיפורים של אימא ואבא על הביקורים הקודמים שלהם ביפן, על איך שהבנות שם מגיבות כשהן רואות את אימא, על רמת הערצה שיש שם לעיצובים שלה, על אופן הלבוש מעורר ההשראה, על “הליכה עד הסוף” וללא גבולות עם האהבות שלהם. נזכרתי גם בכתבה ששודרה בגיא פינס לפני כמעט עשור, כשמני הצלם הראשי הצטרף אל צוות הנסיעה וכשראיתי את הכתבה בטלוויזיה לא יכולתי שלא לבהות במסך בקנאה על שלא לקחתי חלק במסע הזה.  חשבתי גם קצת על עצמי, ועל הדברים שאני אוהבת, הלוו קיטי, לוליטות וקעקועים, אבל זה לפוסט אחר.

הלו קיטי

הלו קיטי

התעוררתי מהחלום הישרתי מבטי אל ריימונד ואמרתי לו – Count me in!

בכלל לא היה לי ספק שהפעם אני לא מפספסת!

דבי המזכירה המהממת שלנו ציידה אותי ברשימת מקומות שחייבים לבקר בהם, הכנתי במזוודה ענקית את כל הבגדים ההורסים שאני אוספת במסעותיי בעולם, ובארץ מקבלים מבטי “את קצת אובר דרס,לא??”
ויצאתי שמחה וטובת לבב לכבוש את טוקיו.

ליפן נסענו אימא, סמדי, העוזרת האישית שלה וזאת שמשלימה ביחד איתי את “השילוש הקדוש” – הכול אנחנו עושות ביחד, שלשתינו. וליאת היפה, אחראית על שוק יפן במחלקה הבינלאומית שלנו, כמו גם על עוד שווקים, אבל זה הרלוונטי.

אחרי המון שעות טיסה + עצירה ברומא הגענו סוף סוף לטוקיו. השעה 10 בבוקר. לו”ז ליום הראשון – חופשי! היום הוא יום ראשון בשבוע ובהמלצתה של דבי יצאנו לחפש פסטיבל רחוב שמתקיים בימי ראשון שבו מסתובבות כל הלוליטות והגותיות וצריך היה להיות משהו שאסור לפספס, רק שמאז שדבי גרה ביפן עברו כמה שנים והפסטיבל כבר לא מתקיים, אז מצאנו את עצמנו בשופינג. לא תשמעו אותנו מתלוננות!

באזור שינג’יקו הומה האדם מצאנו את עצמנו מסתובבות בין עשרות חנויות קטנות מלאות בדברים שאף אחד לא באמת צריך אבל הם כל כך יפים וחמודים שיש גבול לדברים שאפשר להשאיר בחנות! לימיננו ולשמאלנו נשים קטנות בלבוש היסטרי, מוקפד, תואם ומקסים, אני מתחילה להבין, טוקיו זה לגמרי המקום בשבילי!

רחוב שינג'יקו האומה

רחוב שינג’יקו ההומה

בבוקר היום השני השכמתי קום, לא הצלחתי לישון, לא הרגשתי כל כך טוב והתעוררתי בחמש וחצי בבוקר, ליאת עוד ישנה וריחמתי עליה אז ישבתי בשקט במיטה, באיזשהו שלב החלטתי ללכת להביא לכולם קפה מסטארבקס, לכאורה רעיון טוב, אבל אולי היה כדאי לתת לגוף להתעורר רגע לפני שנעלתי את עקביי ויצאתי לרחובות טוקיו – התוצאה, אני עם שקית עם שתי כוסות קפה בכל יד נופלת נפילה דרמטית על המדרכה כשמה שמפריד ביני לבין נסיעה לבית חולים הן שתי כוסות קפה שמתפוצצות עלי, את השתיים האחרות הצלחתי להציל, וכל הדרך חזרה למלון ואני וחצי הברך שלי רק חושבות איך נחלק את הקפה לארבע ואיך אגיד לליאת שדווקא הקפה שלנו הוא שנשפך.

מסקנה – ניו יורק, טוקיו, וכל שאר הערים שדווקא בהן הכי בא לכן להיראות טוב, עשו לעצמכן טובה –  נעלי ספורט, הגס, סניקסר, רק לא עקבים! (שזה בערך כמו להגיד לאישה, הפעם אל תארזי הרבה. עצה יעליה אבל מה? לא יקרה.)

משרדי מיכל נגרין יפן

משרדי מיכל נגרין יפן

ליום השני תוכנן לנו ביקור במשרדי החברה ביפן ושאר היום חופשי, וכשאני אומרת חופשי אני מתכוונת שליאת צריכה להישאר במשרדים כדי להכיר קצת יותר לעומק את הצוות איתו היא עובדת טלפונית כבר שנתיים, אמא וסמדי הולכת לחנויות של ספקים כדי לקנות ולהתעדכן בחומרים וחלקים חדשים ויסמין מקבלת עוד חצי יום חופשי. ככה אני אוהבת.

ברחוב צדדי בפאתי טוקיו מתנוססים שני דגלים צרים ועליהם לא אחרת מנועה תישבי, יפה כתמיד מקבלת את פני האורחים שמגיעים למשרדי חברת “מיכל נגרין יפן”, בבניין בן שלוש קומות, מוצגים בקומת הכניסה שמשמשת גם כ”שואו רום” פריטי הקולקציה האחרונה לצד פריטים מימי נחלת בנימין , פריטי אספנות כמו טלפון שאמא עיצבה לפני המון שנים, שיהב, המנכ”ל שלנו ביפן קנה במכירה פומבית לצד פריטים שאנחנו עושים במיוחד ליפן, בקשות ספציפיות של יהב שמתאימות לקהל היפני.

המקום מעורר בי תחושת גאווה מהולה בנוסטלגיה והתרפקות על שנים רחוקות, לפני שהיו חדרי ישיבות וביקורים ביפן ושבועות אופנה ומנכ”לים, היינו אני אמא ואבא בדירה קטנה ברחובות, אבא היה אוסף אותי מהגן ובערב אמא הייתה יושבת על הספה על הרגליים למעלה ורוקמת חרוזים לתחרות.

אמא מצלמת בהתרגשות פריטים מתחילת הדרך

אמא מצלמת בהתרגשות פריטים מתחילת הדרך

אומרים על היפנים שהם נורא מסודרים, צודקים.

קופסאות על קופסאות, שורות שורות מסודרות על מדפים בדיוק מופתי. רציניים החבר’ה שם.

חיכיתי כבר נורא לפגוש לקוחות, הרי זוהי מהות הביקור והתוכן אותו אני שומעת כל כך הרבה שנים. זה הגיע, והגיע בגדול.

אחרי שקיבלתם תמונת מצב על תחילת המסע, אתן לכם קצת זמן כדי להפליג בדמיון, ומחר נעלה עם המשך הטיול, והחלק העיקרי שלו, המפגשים שלנו עם הלקוחות.

יש הרבה מה לספר אז בואו שוב. יהיה כיף.
עד אז אריגאטו גוזיימאס! או, תודה רבה לכם.

אני ואמא

6 thoughts on “Big In Japan

  1. It was nice time to see you in Japan.(Ginza Mitsukoshi)
    We talk about the days of my visiting Israel this summer & and went to her visitor center, bought many accessories. I hope I can visit Israel again few years after and go to her shop again. Also I want to see you again. I love all your accessories specially the angel one and the girls one.

  2. יסמין נגרין היקרה
    קראתי אותך ונהינתי מכל שורה, הרגשתי את המסע יחד איתכן ונראה לי שאני מאוד נהנית מהטיול…..
    ממתינה בכליון עיניים להמשך המיוחל..
    יופי של כתיבה, נימה אישית, הומור ואופי צעיר ומרענן… כיף

  3. כישרון כתיבה אסור לבזבז. תמשיכי לכתוב ולפרסם את מחשבותייך וחוויותיך,. זה מהנה את הקוראים ואני בטוחה שגם את הכותבת. מחכה לפוסט הבא.

  4. Pingback: spinrewriter 4.0

  5. Pingback: SpinRewriter

Leave a Reply